טור לשוני - אוֹרִי דְּרוֹר

על איכון ומילות אחרות

בשבוע האחרון נתבשרנו שהשב"כ יחזור לאכן אותנו בטלפונים הניידים. לידיעה הזו אפשר לגשת מכיוונים רבים, וכמובן לדון במשמעויות הפוליטיות והאזרחיות של הפעולה הזו, אבל אנחנו כאן בשביל קצת אסקפיזם לשוני, ועל כן: מהו איכון?

אז קודם כל, "איכון" הוא כמובן מציאת מיקומו המדויק של דבר מה, בבניין פִּעֵל (למעשה, כותבים אִכּוּן בכתיב חסר, כמו סִפֵּר סִפּוּר ולִמֵּד לִמּוּד). אבל כעת, עולה שאלה בראשה של הבלשנית: מאיפה המילה הזו מגיעה אלינו? אני לא מכירה שום מילה דומה לה, שום הטיה סבירה, המילה הקרובה לה ביותר היא "אָכֵן" – אבל אין לה שום קשר.

המילון החדש של אבן שושן מגלה לנו, שהמילה הגיעה למעשה ממילת שאלה: "היכן"? כאשר השב"כ מבקש לאכן את הטלפון הסלולרי של אדם, הוא למעשה שואל, היכן האדם הזה? והאיכון הוא התשובה: כאן! זהו צעד משמעותי אבל לא שלם – הרי "היכן" כותבים עם ה"א, ו"איכון" עם אל"ף – ומה הקשר?

כאן מתגלה לנו עולם שלם של מילות השאֵלה בעברית, ולשם הבנתו נצטרך לצלול כמעט אלפיים שנה לאחור, לימי חז"ל, ולעתים אף מעבר לכך.

מילות השאלה בעברית החדשה הן ערבוביה נהדרת ומחוכמת של שכבות העברית לאורך הדורות, כמו רוב השפה שלנו. חלק מהמילים מגיעות עוד מהתקופה שקדמה לעברית (משפות שמיות אחרות ואפילו מהפְּרוֹטוֹשֵׁמִית – שפה משוחזרת, שכנראה לא הייתה קיימת, אך נחשבת במחקר לאם השפות השמיות כולן – מהגֵּעְז באתיופיה ועד העֲמוֹנִית בירדן והעֲרָבִית בחצי האי ערב), וחלקן מגיעות אלינו מתקופות מאוחרות הרבה יותר, מימי הביניים ואף מחידושים מודרניים לחלוטין.

כך, ישנן מילים כמו "מי", "מה" ו"מתי", שהן גלגולים פרוטושמיים, ושמילים כמותן מצויות ברוב השפות השמיות. כך, המילה "מי" מצויה בערבית ובארמית בצורה מַן, באכדית מָאנּוּ ואוגריתית מִי – כמו בעברית. שאר מילות השאלה, בין אם הן מוקדמות מתקופת התנ"ך (בין 200-700 לפני הספירה) ובין אם מאוחרות מתקופת המשנה והתלמוד (בין 500-70 לספירה), בנויות כולן כצירופים תחביריים.

רגע, מה?

אל תיבהלו, זה בסך הכול אומר שהן צירוף של מילת שאלה קדומה (כמו מה, מי או מתי) ומוספית כלשהי - מילה של ממש או אות אחת בלבד. זה די פשוט: המילה "למה" מורכבת מהמילה מָה ואות השימוש ל', כך שהמילה היא בעצם לְמָה (lema) ובגלל ענייני ניקוד שלא אלאה אתכן בהם (אלא אם תבקשו בתגובות...) היא הפכה ללָמָה (lama). אותו התהליך בדיוק עבר גם על המילה לאן: אן, שהיא מילה מקראית שהתגלגלה מאַיִן בתוספת אות השימוש ל': לְאָן? וכמה – התגלגלה מהמילה מָה בתוספת כ' השימוש: כְּמָה (kema), ובגלל אותו חוק ניקוד הפכה לכָּמָה (kama). המילה מדוע מעט שונה, והיא הלחם של שתי מילים: מָה יַדוּעַ - מָדוּעַ? זו בדיוק המשמעות של המילה הזו, מה ידוע? בשל איזו סיבה הדבר נעשה? זה חכם ונפלא בעיניי.

---

כעת, אנחנו בפתחה של תקופת חז"ל. בתקופה זו כבר חרב בית המקדש, ברגעים אלו ממש נכתבים הספרים האחרונים שייכנסו לתנ"ך, וחכמינו יושבים להם בטבריה ובירושלים ומתפלפלים על קוצו של יוד – ומעניקים לנו את ההלכה, את תלמידי הישיבות, ואת העברית התלמודית. התקופה הזו דרמטית, ולאורך הדורות היו רבים שהתנגדו לשפתם, וראו אותה כמשובשת, כלא טהורה מספיק בהשוואה לשפת המקרא, כמעורבת. לשמחתי לפחות, חובבי העברית של חז"ל ניצחו לבסוף בוויכוח על העברית החדשה, וזכינו שייכנסו לנו לשפה מעט שיבושים (נו בסדר, לכולנו יש כאלה) והרבה חכמה.

מסיבה שלא ברורה לגמרי, אך כנראה בהשפעת הארמית שפשטה במזרח התיכון בימים ההם, חז"ל חיבבו מאוד את מילת השאלה "אֵי", וצירפו אותה פחות או יותר להכול. כמו שהזכרתי המילה "מתי" מצויה ברוב השפות השמיות, וכך גם בארמית, רק ששם היא מצויה בצורה אֵימָת, ובעברית גלגלו אותה חז"ל לאֵימָתַי, נשמע מוכר? וכך, החלו מילות השאלה שלנו להשתנות ולהתחדש: אֵיפֹה נגזרה מאֵי+פֹּה, אֵיזֶה נגזרה מאֵי+זֶה (וכך גם "איזו", "אילו" וכדומה), ובכֵּיצַד הם כבר הלכו רחוק והלחימו שלוש מילים: כְּ+אֵי+צַד – כמו איזה צד? באיזה אופן?

לגמרי לגיטימי לשאול עכשיו: אוֹרִי, מרחת אותנו כבר למעלה מחמש פסקאות על מילות שאלה בעברית, מה נסגר?! לגיטימי, אבל אני מגיעה לזה, מבטיחה...

נשארו לנו רק שתי מילות שאלה: איך, והיכן?

אֵיךְ היא שיבוש, (הבטחתי כאלה) של המילה העברית אֵיכָה שמופיעה במקרא (שגם היא הלחם של אֵי+כֹּה, אלי חז"ל לא המציאו הכול), ושל המילה הארמית הֵיךְ. למעשה, חז"ל דיברו בשתי שפות: עברית וארמית, וכמו שקורה להרבה אנשים דו-לשוניים, לפעמים מתערבבות להם המילים, ואם זה קורה לדוברי אנגלית ועברית שאין ביניהן ולו קשר דל, על אחת כמה וכמה שזה עשוי לקרות לדוברי עברית וארמית, שבגדול נשמעות ובעיקר נקראות אותו הדבר. וכך, איכה הפך להיכה (לפעמים מופיעה כהיכא) והיך לאיך – גזירה של המילה הארמית במצלול עברי.

אותו התהליך עבר גם על היכן שלנו, שבה אני מאוד משתדלת לעסוק. היכן מגיעה מההלחם החז"לי האהוב אֵי+כָּאן (למשל: איכה מה שאני מחפשת כאן?). בארמית, המילה "כאן" נהגית "הָכָא" (hacha), ולכן קל להתבלבל בין "איכן" העברית (echan, שגם משומשת אצל חז"ל במקביל) לארמית (echa). וכך, ממשיך הבלבול, כמו במילה "איך", ובמקום הָכָא הגו הֵיכָא, זכרו באיזה מקום קטן בראש שצריכה להיות נו"ן סופית בעברית, ונולדה מילה חדשה: הֵיכָן?

המילה איכון היא מילה מודרנית, ולא לגמרי ברור לי למה כשנוצרה, בחרו ליצור אותה עם האל"ף המקורית ולא עם הה"א המוכרת, כלומר, למה לא היכון?

כך או כך, אני מקווה שהטור הבא יהיה מעט אופטימי יותר. יש לכן רעיונות? שאלות שתמיד רציתן לשאול? משהו לא מסתדר לכן בשפה? תגיבו כאן, ואשמח לכתוב עליהם.