לשמוע את כל החבר׳ה 2020 - ישי ניצן

24 שנים מפרידות בין שני השירים ״כל החבר׳ה״ (החוק היבש) של מוניקה סקס שנכתב ב-1995 ו״לשמוע את כל החבר׳ה ב-2019״ של יהוא ירון. אלו עוסקים בצורה נוקבת בתרבות האונס כדי שנשמע ולא נתעלם, לא מהמילים ולא מהמסר.

לפני שנה הייתי בהופעה של יהוא ירון בה ביצע לראשונה את השיר ״לשמוע כל החבר׳ה ב-2019״. השיר תפס אותי בבטן למרות ההיכרות שלי עם המקרים המוזכרים בו. השיר עוסק בכמה מקרים מזעזעים שקרו באותה שנה: האונס שביצעו הישראלים בקפריסין, מקרה האונס שביצע אופק בוכריס, הטרדות והצילומים שביצע נתן אשל. החיבור בין המקרים משקף את תרבות כוללת, תרבות האונס שכולנו חיים בתוכה, גם אלו שעוצמים עיניים וגם אלו שמתנגדים לה.

הנה חלק מהשיר:

״שלושה מול אחת ואז מכתב ואז נסגר, זה בחדשות.

שלושה נגד אחת. שוב ושוב. בסוף נסגר. בחדשות.

כתבו מכתב, באמת כתבו.

הייתי חושב זאת בדיחה

התנצלות בלי סליחה

ועוד העזו לאחל בסוף בהצלחה

וכתב האישום התנדף ונמחה

בחדשות.

תת אלוף עם ציצית ודסקית וזקפה זה בחדשות.

בעיני מסכם בדיוק את התקופה בחדשות.

מזמין קצינה לפגישה אישית

נשאר עירום חוץ מאותן ציצית ודיסקית

ובסוף התפנק בפשרה סלחנית

כי הוא בעל ונכה צה״ל וגאווה לאומית

בחדשות

כשהייתי קטן הקשבתי לשיר מהרדיו

וחיכיתי לראות איך העולם לומד

העולם לא ילמד משירים יפים

מי בכלל מקשיב למילים

העולם רק ממציא תכסיסים חדשים

שנועדו להגן על מנהגים עתיקים

בעזרת פחד ויחד ותכנים אפלים בחדשות״

כותרת השיר והשיר עצמו מתייחס בצורה ברורה ״כל החבר׳ה״ של מוניקה סקס שיצא בשנת 1995 כחלק מהאלבום הראשון שלהם ״פצעים ונשיקות״. זהו אולי אחד השירים הכי מוכרים של הלהקה לצד ״מכה אפורה״ ושיר הנושא את שם האלבום ״פצעים ונשיקות״. כנראה שלא שמעתם.ן את השיר בהופעות כי יהלי סובול סירב לבצע אותו מסיבותיו.

״כל החבר'ה עברו בתוכך כאילו שאת רכוש ציבורי

אבל הם לא מהסוג שהולך לכלא הם מהסוג שהולך לקרבי,

הם מהסוג שמרים את הדגל בטקסים בבית ספר ובתנועה

הם למדו בצופים איך לקשור את החבל והרבה יותר קל לקשור בחורה.

כל החבר'ה חוזרים כל לילה לביקור בתוכך

הרופאים מקשיבים אם משהו זז בבטן אבל הם לא מקשיבים לליבך.

כי אין תרופה לאבן בנפש

לזה אי אפשר לעשות הפלה

הרופאים מרוצים הניתוח הצליח

ומעכשיו את לא חולה.

כל החבר'ה הביעו צער שכל הסיפור הסתבך וחרטה וכל החרא

אז למה הם לא מפסיקים לחייך ?

כי השופט הקל את העונש כי לא צעקת ולא היית בתולה

החוק היבש לא נרטב אף פעם אפילו לא מדמעה של ילדה."

המילים מוכרות, חלקנו מכירים ומכירות אותן בעל פה אבל אולי החזרה עליהן מאבדת מהמשמעות לאט לאט וגם הסיפור שעליו נכתב השיר אינו מוכר כמו שהיה לאותו הדור.

---

ב-1988 התרחש מקרה האונס בשומרת. היתה זו אחת הפרשות המסעירות והמזעזעות שהגיעו לפתחה של מערכת המשפט בישראל ועוררה הדים רבים בחברה הישראלית: אונס קבוצתי של ילדה בת 14 בידי נערים במשך מספר ימים בקיבוץ שמרת.

שנתיים לאחר מכן הוגש כתב אישום האונס נגד שמונה נערים.

השופט מיכה לינדנשטראוס דחה את כתב האישום ב-1992. בית המשפט ביקר את העובדה שהמתלוננת לא הגישה תלונה באופן מיידי: "מכל מקום, ספק בעיני אם בנתונים אלו יש הגיון בטענת המתלוננת כי 'מילאה פיה מים' ונכנעה לנאשמים מחשש ה'פרסום ברבים' ופגיעה בשמה הטוב". פסק דינו של השופט עורר ביקורת רבה בציבור. הנאשמים זוכו מחמת הספק.

שנה יותר מאוחר הוגש ערעור לבית המשפט העליון ע׳׳י פרקליטות המדינה כנגד ארבע נאשמים מהמפרשה. לאחר דיון שכלל את נשיא בית המשפט העליון מאיר שמגר ועוד שני שופטים, הורשעו הארבעה פה אחד.

בהקשר זה ציטט השופט חשין, אחד מהשופטים בערעור, את שירו של דן אלמגור "כשאת אומרת 'לא', למה את מתכוונת?" ושאל: "האמנם כך הוא? האמנם 'לא' הוא 'אולי'? האמנם 'לא' הוא 'בוא'? האמנם 'לא' הוא 'כן', ואף 'עוד יותר מזמין מכן'?". חשין דחה מכל וכל את המסר שבמילות השיר, ואמר "'לא' הוא לעולם 'לא', ואין 'לא' שהוא 'כן'".

בעקבות פסק הדין הוסיף אלמגור בית נוסף לשירו: "כשהיא אומרת 'לא' לזה היא מתכוונת".

---

יהוא ירון כתב בעמוד שלו בפייסבוק.

״שירים לא חוזים מציאות, זו המציאות שרודפת אחרי הזנב של עצמה. כשהייתי קטן היה רק שיר אחד במיינסטרים שיוצא נגד אלימות מינית. עד היום הוא השיר היחיד שאני מכיר בעברית שמדבר על האחריות של המערכת כלפי הקורבנות. הייתי גדול מספיק בשביל להבין את הטקסט אבל קטן מספיק בשביל שזו תהיה הפעם הראשונה שהתוודעתי לנושא הזה, בשביל לחשוב שזו תופעה נדירה, משהו זוועתי כל כך שכשהוא קורה ישר כותבים על זה שירים. יש עכשיו רוח קלושה של שינוי. הלוואי ושינוי אכן יהיה ושהוא יהיה שינוי לטובה. והלוואי והוא יגיע גם לזוטות כמו ביטחון אישי ושוויון מגדרי. אני פסימי אבל פעם לא הייתי כזה. אולי גם זה ישתנה.״

יהוא שואל ספק אומר ״העולם לא ילמד משירים יפים מי בכלל מקשיב למילים?״

המילות השיר קשות בתקווה שיצליחו לחדור את האדישות ויגיע לאוזנינו. אבל מילות השיר הן לא המילים שאנו צריכים להקשיב להן, אלא אלו של הנשים. סיפורים מזעזעים וסיפורי יום יום על הקטנה, זלזול, הטרדה וגרוע מכך. אלו חוויות שאני כגבר יכול להזדהות איתן במידה מסויימת ובטוח לא מלאה או קרובה לזה.

האונס הנורא באילת הביא אותי לכתוב על השירים האלו ועל הקשר ביניהם בתקווה לעורר מודעות ושינוי בדרכינו וכדי שנקשיב טוב טוב למילים.