על חוקים ומוסר - יונתן צור

לפני כמה ימים דיברתי עם חבר, במקרה גם חבר התנועה הבוגרת, על חשיבות העמידה שלנו בחוקים. עמדנו במעבר חצייה בתל אביב ודיברנו על 'האם מותר לעבור במעבר חצייה כשהוא אדום, גם אם אין אף מכונית בכביש?'. התשובה הייתה לי ברורה, גם לשחר טננבאום - החבר, זו פשוט לא הייתה אותה תשובה.

העמידה בחוק מחייבת אותנו לעמוד בסטנדרט אזרחי סביר ואפילו די הגיוני. בין תהומות אינסופיים של אנרכיה וחוסר סדר, נבראו חוקים - שלפני העקרונות של סדר וארגון - נועדו בכלל לדאוג שנישאר בחיים, שנהיה בני אדם מוסריים ושגבולות המוסר וההיגיון יהיו משותפים. עשרת הדיברות יצרו גבולות גזרה ברורים למה מותר ואסור, מה נסבל ומה בלתי נסבל ושרטטו את ההבדל בין חיים שפויים לבלאגן שלם. עם התפתחות שלטונות ומעצמות הפכו החוקים לאינטרס כולל של השולט ולעיתים גם של הנשלט. השולט בחר איך לקיים את שלטונו, איך לצבור הון לרכוש ואיך אפשר או אי אפשר להתקיים. חוקים הצטברו, נמחקו, השתנו, התחדשו והתקבעו בעולם המשתנה שלנו.

אז מה הקשר למעבר החצייה בצפון תל אביב לבין ההיסטוריה של החוק?

הגבול הברור של המותר והאסור עומד תחת סימני שאלה במציאות שלנו. אם מותר לעבור ברמזור אדום כהולך רגל, מותר לי גם כנהג ברכב לעבור ברמזור אדום כשאין מכוניות אחרות בשטח? ואם כן, מותר גם לגנוב רכב אחר? מה ההבדל בין חוק אחד לאחר, והאם יש חוקים שווים ויש חוקים שווים יותר?

לטענתי ההבדל לא קיים. אין הבדל בין חוק לחוק, בדיוק כמו שאין הבדל בין העוברים על החוק. אי אפשר לטעון לחפות של עובר על החוק של מעבר ברמזור אדום אך לדרוש ענישה למי שביצעה שוחד או שהפר את אמוננו. ההבדל בין חוק אחד לאחר יוצר מרחב אפור רחב מידי שמותיר אזרחים פשוטים תחת סימני שאלה גדולים מידי. איך אדע להכריע מה אני יכול לעשות ומה לא? אם אוכל לעבור ברמזור אדום ולחיות בלב שלם שלא עברתי על חוק, מה דיני אם אחליט לפגוע באדם אחר? איפה עובר הגבול?

טענתו של שחר הייתה אחרת: המעבר שלי כרגע את מעבר החצייה באדום לא תפגע באף אחד ולמעשה אני מעמיד בסכנה רק עצמי. האמנם? אם במקרה תגיח מכונית שהנהג לא ישים לב ויראה רק רמזור ירוק מולו ולא את שחר שעובר במעבר החצייה, אם במקרה הנהג יפגע (חס וחלילה) בשחר, מי אשם? מי יישא בנטל? שחר שבחר לעבור ברמזור אדום למרות הידיעה שהצעד מסכן אותו, או שמא הנהג שלא שם לב לשחר בכביש? אז שחר: יש מוסכמות ברורות, למזלנו ולעיתים קרובות גם לצערנו. זה המחיר של אזרחות במדינה מודרנית.

ואם כבר מעמידים את החוקים בסימן שאלה, אנסה לתהות על הפער שבין שחר שעבר באדום במעבר החצייה בצפון תל אביב, לבין מישהו שעבר לכאורה על עברות חמורות יותר - שוחד, מרמה והפרת אמונים נניח. מה ההבדל בין שניהם - שחר שמרשה לעצמו לחרוג כל פעם שלא מתאים לו לבין ראש ממשלה מכהן שעובר על חוקים שלא מתאימים לו? יש שיטענו שיש הבדל תהומי בין השניים. הרי מדובר בחוקים שונים ומעמידים אותם תחת קטגוריות שונות, אני טוען שאין הבדל. הדרישה מראש הממשלה לא לעבור על חוק צריכה להתחיל בעמידה שלנו, האזרחים, בחוק הברור וההגיוני. ברור שהמעבר של שחר במעבר חצייה באור אדום הוא מקרה בוחן מוזר, אך הכרחי. אשאל מה ההבדל בין נתניהו לבין כל אדם הבוחר להטריד או לנסוע במהירות גבוהה.

דרישתנו הלגיטימית מאנשי הציבור שלנו לעמוד ברף ניקיון גבוה לא יכול לפסוח עלינו האזרחים, על אומנינו, על פעילי השמאל או על כל אדם שנוח לנו למחול לו. חוק הוא חוק, דין גרוניך כדין גולן, דין שמיר המשסה כדין מגל וריקלין. עלינו להחרים ולדון כל אדם העובר על החוק ועל עקרונות המוסר.