שמאל חדש - יונתן צור

אתחיל מהסוף, אני אופטימי ואני מתעקש להישאר אופטימי. לא רואה מוות של צד פוליטי עד שאחרון המאמינים יפסיק להאמין כי הרעיון הסוציאליסטי גווע, עד שאחרון מתנגדי הכיבוש ישלים עם המצב, עד שאחרון דוגלי רעיון הדמוקרטיה-הליברלית יפרוש ויניח את הדגל השחור בצד. השמאל לא מת.

יש מורכבות בתהליך כזה, תהליך של פרידה מתסכלת וכואבת ממפלגה מסוימת. אני חבר מפלגת מרצ מגיל 16, מכיר כשלונות מפוארים של 4-6 מנדטים בקושי שנאמני מפלגת העבודה ראו 15 מנדטים בימים אפלים. מרצ היא מבחן טוב למציאות שמאלנית בעולם משתנה, לצד כל הביקורות עליה כמפלגה לבנה, טהרנית וליברלית מידי היא מוכיחה שוב ושוב מחדש שהיא כאן כדי להישאר. גם באיחוד הזה מסתמן שמי שנשאר בבית אלו מצביעי מרצ שתמיד ישארו שם בשביל להציל את השמאל הישראלי. מרצ הוכיחה בשמך שנים שיש מקום למאבק לא מתפשר על מדינה ליברלית מתקדמת שמקבלת את כל אזרחיה, מפלגה שביטלה את איסור משכב זכר, מפלגה שקידמה בכל שנותיה חקיקה חילונית איתנה שמקדמת את האינטרס הברור של ציבור חילוני ליברלי בישראל ששכח שגם הוא צריך להיות מיוצג. מרצ הוכיחה גם שהיא עדיין סוציאל-דמוקרטית. מרצ ואביר הסוציאליסטים אילן גילאון קידמו יוזמות חברתיות מהפכניות של קידום אוכלוסיות מוחלשות ולחימה לא מתפשרת על אנשי גבעת עמל ועובדים במפעלי הנגב שהדלת נסגרה להם בפנים. מרצ עשתה את כל אלו עם ממוצע של 4 מנדטים מאז בחירות 2003.

השמאל האמיתי בארץ לא היה מחנה גדול במיוחד אף פעם. ברק הוא לא שמאל, רבין הוא לא שמאל וגם איציק שמולי הוא לא שמאל. גם נתניהו מאמין ברעיון שתי המדינות, גם בני בגין תומך בדמוקרטיה ליברלית וגם אריה דרעי מאמין במדינת רווחה. כל אלו לא שמאל. שמאל הוא מאבק הוליסטי שמאחד שורות ומאבקים, מייצג את כל חלקי העם ובעיקר את אלו שלא מצביעים לו. שמאל אמיתי רואה את מדינת הרווחה ואת הפתרון סוציאל דמוקרטי כמאבק שווה ערך למאבק לפתרון בעיית הכיבוש (על הפתרונות השונים אפשר להתווכח). שמאל חזק רואה את כל המאבקים כחשובים ולא מוותר על אף אחד בדרך. כזה שמאל מגיע לנו.

כנראה שמפלגת העבודה הפסידה במאבק על הלגיטימיות שלה כמפלגה, מגיע לנו יותר. אז מה עושים? בונים אלטרנטיבה חדשה. עשרות תנועות שמאל קטנות כגדולות צריכות להקים קואליציה איתנה ואמיצה שרואה את הרעיון הזה, של מאבק הוליסטי, כדגל המרכזי שלה. אנשי איגודי העובדים ביחד עם מתנגדי הכיבוש, אנשי הדמוקרטיה הליברלית ביחד עם תומכי מדינת הרווחה.

מפלגת העבודה כנראה סיימה את דרכה. פרץ ושמולי לא יחזרו להיות נושאי הדגל ומרב מיכאלי תבלע במרצ. הגיע הזמן שנפסיק לדרוש את האלטרנטיבה ונתחיל להציע את האלטרנטיבה. אני אופטימי. אני קם כל בוקר ורואה סביבי אנשי שמאל כמוני, אנשי שמאל שרואים את המאבק הרחב כמאבק הכי חשוב, אנשי שמאל שמוכנים להיכנס לשוחות ולהאבק את המאבקים האלו ולא מפחדים ללכלך את הידיים.

אני אופטימי, מקווה שאני לא לבד.